על אנתרופומורפיזם ונרטיביות

נרטיב כולל גיבור ועלילה.

האנשה כאלמנט הכרחי בנרטיב

יש תהליכים קוגניטיביים רבים שהם תנאי הכרחי ליצירת נרטיב. למשל זמן, אי אפשר עלילה ללא זמן. כך גם האפשרות לנקיטת פעולה (אייג'נטינג), וההכרה בסיבה ותוצאה - כל אלה הינם אלמנטים קוגניטיביים הכרחיים על מנת ליצור נרטיב ולהבין אותו.

אבל יש עניין שהוא לב הסיפר, לב הנרטיב, והוא – אנתרופומורפיזם. 

ראינו שנרטיב כולל, מיניה וביה, גיבור ועלילה. הגיבור הוא תמיד בדמות אדם, גם אם אינו אדם אלא למשל חפץ, חיה, או אפילו מושג מופשט. הדבר הוא כך משום שכדי שמישהו או משהו יהיה הגיבור של נרטיב, עליו 'לעטות' דמות אדם, כלומר לעבור האנשה, להיות מוצג כאדם, כ"אנתרופומורפיזם".

על המונח "אנתרופומורפיזם" (האנשה)

בדרך כלל מקובל לחשוב על אנתרופומורפיזם שיוך דמות אדם לאל, ולכן היא נחשבת ככפירה בעיני הדתות המונותיאסטיות-פילוסופיות הידועות בשם דתות אברהמיות.

(הערה: לא רק בדתות האלה יש עקרון בלתי נראה, למעשה גם בדתות האלה בגלגול הטרום-פילוסופי שלהן, לא היה בעייה בשיוך דמות אדם לאל, למשל דמותו של ישו, שהיה לכל הדעות אדם בעל דמות אדם, כולל בתנ"ך. מה שאסור היה בתנ"ך היה יצירת פסל. יותר חריף הוא העניין באסלאם, ששם האנתרופומופיזם היה יותר כפירתי מבדתות האברהמיות האחרות).

אך למעשה פירוש המלה אנתרופומופיזם הוא: "צורת אדם", וזו יכולה להינתן למגוון שלם של דברים, לא רק לאל. נוף, חיות, עצים וחפצים – לכל אלה אפשר להעניק צורת אדם או תכונות שנחשבות – בצדק או שלא בצדק – כיחודיות לאדם, כמו הבנה, רגשות, נקיטת פעולה, או דיבור.

למעשה תכונות אלה אינם מאפיינות או ייחודיות לאדם, אבל נחשבות בעינינו כתכונות אנושיות.  

דיבור והאנשה

בעיקר הדבר אמור בדיבור, ולכן ייחוס דיבור לחפץ או חיה, נחשב בעינינו כהאנשה, כאנתרופומורפיזם.

מקור הדבר בעיניו של האדם המודרני בתפיסה האריסטוטלית המגדירה את האדם כחי מדבר.

אריסטו מעמיד את האדם בראש הייררכיה של חפץ-צומח-חי-אדם.

אינני טוענת כאן שתפיסה זו נכונה כלל ועיקר, רק שאנו נוטים לחשוב שהשפה המפותחת ביותר היא זו האנושית.

מהי קוגניציה אנתרופומורפית

יש, אם כן, בהענקת תכונות אנושיות לדברים שאינם אנושים משום אנתרופומורפיזם. לקוגניציה, חויית היש, שבה דברים מוצגים באופן אנתרופומורפי, בדמות אדם, אקרא "קוגניציה אנתרופומורפית". 

על מנת להבין מהי בדיוק קוגניציה אנתרופומורפית, יועיל לבדוק קוגניציות שאינן אנתרופומורפיות, וכיצד הן חוות את היש. לשם כך נתאר שלושה סוגים אחרים של קוגניציות: קוגניציה מימטית, קוגניציה תיאורטית, וקוגניציה אמוציונלית.

מדוע יש קשר בל-יינתק בין קוגניציה אנתרופומורפית ונרטיב?