הספרייה של סבתא שלי

 הבלוג הזה הוא על הספרייה של סבתא שלי. הספרייה שלה נמצאת אתי כעת, אחרי שעברה טלטולים, ניפויים ושוב ניפויים, עברה מדינות ושינויי יחס. אני עצמי כבר בגיל בו הייתי יכולה להיות סבתא, קרוב לשישים. הספרים שנותרו מספרייתה של סבתי עומדים עכשיו אצלי בחדר העבודה, ואני מעלעלת בהם ומגלה אוצרות.

חנה עלתה לארץ מאודסה בשנת 1924 בהיותה בת עשרים ושלוש. בעלותה דיברה עברית שוטפת, משום שלמדה בגמנסיה עברית, ואף היתה בעלת תואר ראשון במדעי הרוח. היא ידעה רוסית, יידיש (מהבית), עברית, אנגלית, גרמנית וצרפתית (מלימודיה בגמנסיה העברית). ערבית למדה כבר בארץ.

בארץ נשאה חנה למאיר אבן-טוב, מבלארוס במקור. הוא היה ממשפחת חסידים, בעוד חנה היתה ממשפחה משכילית.  נולדו להם שני ילדים, בן ובת. הבן, אורי, שנולד ב-1927 היה בגיל העשרה בזמן מלחמות המדינה. בתירוץ בטחוני זה הוא הסתלק מבית הספר ככל שעלה בידו, והסתובב עם לוחמים ואנשי רוח. היה לו רומן עם אידאולוגיות שונות, במיוחד סוציאליזם וקומוניזם בוורסיה הציונית והבלתי ציונית.

את כל זה אני מספרת רק כדי לאפיין את הספרייה.

הספרייה היתה רובה ככולה בעברית (למעט ספרים מועטים ברוסית ושפות אחרות). אפשר למצוא בה תלמוד וספרות רבנית (שהסבא למד ממנה), תרגומי ספרות עולם לעברית, למען ההשכלה הטובה של בני הנעורים (מצד הסבתא), ספרות אידאולוגית (מצד הבן) וספרות עברית חדשה (מצד הבת). הרבה מאוד ספרות עברית של ראשי הציונות, ספרות ילדים בעברית וכיוצא באלה.

את הפנינים שאני מגלה בספרייה, אחלוק אתכם כאן בבלוג הזה.